כשניהול הופך לשדה מוקשים של חוסר ודאות
ניהול עסק, צוות או מחלקה מגיע עם הרבה אחריות, אבל מה קורה כשהשליטה שלך מתערערת?
איך מתמודדים עם שינויים בלתי צפויים?
איך מקבלים החלטות חשובות כשהעתיד לא ברור?
גם אני מצאתי את עצמי בסיטואציה כזו, שבה הקרקע נשמטה מתחת לרגליי.
הסיפור שלי: כשהעתיד כבר לא היה תלוי בי
עד 2017 ניהלתי חברה כחלק מארגון גדול, עם 27 עובדים.
הובלתי פרויקטים, בניתי צוותים, יצרתי שותפויות. זה היה **המרכז של העשייה שלי במשך 8 שנים.
ואז, אחרי חופשת לידה, הגיעה הפגישה ששינתה הכול.
– חברת האם החליטה לצמצם את הפעילות שלי.
– משהו שבניתי והובלתי הפך פתאום לעומס מיותר בעיניהם.
– הייתי אמורה פשוט להשלים עם זה? לקום וללכת?
זה היה רגע שבו הבנתי עד כמה ניהול הוא לפעמים אשליה של שליטה.
מה עושים כשהכול מתערער?
ברגעים כאלה, אי אפשר לדעת בדיוק איך להגיב.
בהתחלה, יש הלם.
אחר כך מגיעות השאלות:
מה המשמעות של זה? איך זה ישפיע עליי? מה יקרה לעובדים שלי?
ירדתי למשרד שלי, הסתכלתי על האנשים שעבדו איתי במשך שנים.
ואז הבנתי שאין שום סיכוי שאני נותנת לדבר הזה להיעלם ככה.
ניסיתי לחשוב צעד קדימה, להבין איך אני יכולה לנווט את המצב במקום לתת לו להכתיב לי את הדרך.
לנווט בחוסר ודאות – גם בלי לדעת מה יקרה
חוסר ודאות הוא מצב לא נוח.
המוח שלנו מחפש תשובות מוחלטות: להישאר או לעזוב? להילחם או לשחרר?
אבל האמת היא שברוב המקרים, אין תשובה אחת נכונה.
בימים שאחרי הפגישה, דיברתי עם אנשים שאני סומכת עליהם, ניסיתי להבין איך אני יכולה להשפיע על התוצאה, גם אם היא לא תהיה בדיוק כפי שדמיינתי.
במקום לשקוע בתחושה שאין לי שליטה, החלטתי לנסות לשכנע את הבעלים למכור את החברה לגורם אחר – כזה שימשיך להפעיל אותה.
זו הייתה דרך שלא חשבתי עליה קודם.
עד אותו רגע, ראיתי את עצמי רק בתוך המערכת הקיימת, אבל פתאום הבנתי, שאני יכולה לעזור למערכת לעבור לידיים אחרות.
זה לא היה פשוט.
היו שיחות קשות, הרבה חוסר ודאות, וימים שבהם הרגשתי ששום דבר לא הולך לכיוון שרציתי.
אבל בסוף החברה עברה לידיים חדשות, גייסתי את כל הכוחות וליוויתי את התהליך כולו.
מתי נלחמים, ומתי משחררים?
כשמסתכלים אחורה, אפשר לראות איך כל החלטה הובילה לצעד הבא.
אבל בזמן אמת, הכול נראה מעורפל.
שנה אחרי המכירה, הבנתי שזה כבר לא אותו המקום.
החזון השתנה, התרבות הארגונית השתנתה.
וזה היה הרגע שבו הבנתי שהגיע הזמן לשחרר ולהמשיך הלאה.
לא כי נכשלתי, אלא כי עשיתי את כל מה שיכולתי – ועכשיו זה כבר לא היה שלי.
מה למדתי על ניהול בתנאי אי-וודאות?
- שחוסר ודאות הוא מצב מתמשך – לא תקלה זמנית, אלא משהו שחיים אתו.
- שקבלת החלטות נעשית תוך כדי תנועה – לא מחכים שהכול יתבהר.
- שהתייעצות עם האנשים הנכונים יכולה לשנות לחלוטין את הדרך שבה אנחנו רואים את המציאות.
- שכשאנחנו עומדים בפני החלטה משמעותית, צריך לשאול: "מה אני כן יכולה לעשות?"
- ושלפעמים, לדעת מתי לשחרר זו ההחלטה הכי חשובה.
ניהול בתקופה של חוסר ודאות – מה אפשר לקחת מכאן?
אין דבר כזה שליטה מלאה. ניהול הוא תהליך שבו לפעמים אנחנו מובילים, ולפעמים אנחנו צריכים לדעת לנווט גם בתוך החלטות שלא קיבלנו בעצמנו.
מהירות תגובה היא מפתח, אי אפשר לחכות שהמציאות "תתבהר", מי שמחכה יותר מדי, נשאר מאחור.
גם כשלא שולטים בהחלטה, שולטים בדרך שבה מגיבים לה. זה מה שמבדיל בין מנהיגות לבין הישרדות.
איך אתם מקבלים החלטות כשהעתיד לא ברור?
מתי הבנתם שצריך לשחרר, ומתי החלטתם להילחם?
שתפו אותי בתגובות!
